אבני נ' ישרכארט בע"מ

פסק דין

1. בתאריך 25.1.12 ביצעה בתה של התובעת, הגב' כרמית אבני, עסקה בסכום של 6,000 ₪ לרכישת טיפול קוסמטי מבית עסק הידוע כ"פייס אונלי". תשלום חלק מהתמורה, סכום של 2,300 ₪, נעשה באמצעות שימוש בכרטיס האשראי של התובעת באופן שבו נפרס סכום זה ל – 4 תשלומים בסך של 575 ₪ כל אחד. מתוך הסכום של 2,300 ₪ שני תשלומים ראשונים נפרעו, שאז הבינה הבת כי הולכה שולל וכי אין בכוונת בית העסק לכבד את התחייבותו. על כן, פנתה התובעת לנתבעת בתאריך 11.3.12 בבקשה לבטל את החיוב בכרטיס האשראי שלה.

הנתבעת אכן פעלה כאמור, ואין מחלוקת כי שני התשלומים הנותרים לא הועברו לבית העסק.

אלא, שהתובעת מבקשת לחייב את הנתבעת להשיב לה את התשלום הראשון והשני אותם כבר שילמה (1,150 ₪ יחדיו) בצרוף הפרשי ריבית והצמדה. סך תביעתה 4,000 ₪.

2. הדיון בתביעה נקבע לתאריך 22.7.13, כאשר בתאריך 15.7.13 פנתה התובעת לבית המשפט בהודעה לפיה תהיה מיוצגת בדיון על ידי בתה מהטעם לפיו "אין באפשרותי להגיע". בהחלטתי מיום 21.7.13 הוריתי לתובעת להתייצב בעצמה יחד עם בתה, שתעיד בדיון.

חרף האמור לא עשתה כן התובעת, ולדיון התייצבה הבת בלבד שטענה כי אמה (התובעת) בעבודה ואיננה יכולה להגיע. בהתאם לתקנה 11 לתקנות השיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) תשל"ז – 1976 התייצב לדיון נתבע ואילו התובע לא יתייצב – תדחה התביעה. די בכך שהתובעת לא התייצבה, בניגוד להחלטתי המפורשת, כדי לדחות את תביעתה על הסף.

מעבר לדרוש, דין תביעתה להידחות אף לגופה.

3. אין מחלוקת כי בעת העברת שני התשלומים הראשונים מהנתבעת לבית העסק, היא טרם קיבלה כל פניית ביטול מהתובעת. זו התקבלה רק בתאריך 11.3.12 שלאחריה לא העבירה עוד הנתבעת לבית העסק את יתרת התשלומים.

4. סעיף 10(א) לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו – 1986 (להלן: "החוק") קובע כי אם הודיע לקוח למנפיק לגבי עסקה שעשה עם ספק כי הנכס (ובכלל זה גם שירות) שנרכש לא סופק והלקוח ביטל את העסקה – יפסיק המנפיק לחייב את הלקוח בשל אותה עסקה במועד קבלת ההודעה.

5. יודגש; אין עסקינן במצב בו נעשה "שימוש לרעה" כהגדרתו בחוק בכרטיס שהונפק לתובעת. כך, אין המדובר במי שעשה שימוש בכרטיס מבלי שהיה זכאי לכך בדרך של רכישת נכסים או משיכת כסף, שאז ללקוח הגנות שונות בתנאים הנקובים בסעיפים 5-6 לחוק. עסקינן במקרה בו כרטיס האשראי הועבר בידיעתה ובהסכמתה של התובעת לבתה, וזו עשתה בו שימוש כדין כאשר העבירה אותו לספק לצורך חיוב בהתאם לעסקה שבוצעה עימו. אין בהוראת החוק כדי לחייב את מנפיק הכרטיס להשיב את ששולם במקום שבו היה כישלון תמורה כבמקרה דנן.

6. זאת ועוד; התובעת הציגה את מסמך (נ/1) – בקשה לביטול עסקה של בית העסק 'פייס אונלי, סי או קיו אם'. הבקשה נושאת תאריך 3.4.12 והיא מופנית לנתבעת כאשר סכום העסקה הנקוב שם הוא 7,300. על הבקשה חתומה חברת "סי.אי קיו. אם ישראל בע"מ".

אלא שלדברי הנתבעת העסקה בוצעה עם בית עסק ששמו "מדיק ארט רמת אביב", בעוד מסמך הביטול חתום על ידי חברה אחרת שכלל איננה נמנית על בתי העסק הקשורים עימה בהסכם. ברי, כי אין חברה אחת יכולה להודיע על הסכמתה לביטול עסקה שנעשתה על ידי גורם אחר. ואוסיף כי גם סכום העסקה הנקוב ב - נ/1 (7,300 ₪) אינו תואם את סכום העסקה שביצעה הבת (6,000 ₪).

7. סוף דבר;

דין התביעה להידחות הן בהעדר התייצבות התובעת הן לגופה של התביעה.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בסכום של 1,000 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מהיום. לא ישולם הסכום במועד, ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, כ"א אב תשע"ג, 28 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: